כנסיית ההִשְׁתַּנוּת - הר תבור

כנסיית ההִשְׁתַּנוּת (באיטלקית: Basilica della Trasfigurazione) היא כנסייה פרנציסקנית קתולית הניצבת על פסגת הר תבור. על פי מסורת שהחלה במאה ה-4, חלה ההשתנות של ישו במקום זה, אירוע שבמהלכו הוא דיבר עם משה ואליהו, ואושר מעמדו כבן האלוהים. הכנסייה הנוכחית נבנתה על ידי האדריכל אנטוניו ברלוצי בשנים 1919–1924. על ההר ניצב גם מנזר יווני-אורתודוקסי המוקדש גם הוא להשתנות.

ההשתנות הייתה אירוע בחייו של ישו המדווח בשלוש הבשורות הסינופטיות (הבשורה על-פי מתי, הבשורה על-פי מרקוס והבשורה על-פי לוקס), ואשר במהלכו השתנה על פסגת הר.

ובשל חשיבותו של הר תבור במסורת הנוצרית, הוא הפך למוקד עלייה לרגל החל מהמאה ה-4. על פי תיאורי נוסעים, שכנו על פסגתו שלוש כנסיות בסוף המאה ה-6 והוא שימש כמקום מושבו של בישוף. עדויות מהמאה ה-8 ציינו ארבע כנסיות ומנזר במקום. בראשית תקופה הצלבנית, ולכל המאוחר בשנת 1101, הקים טנקרד נסיך הגליל מנזר בנדיקטיני על ההר, וביצר את פסגתו. אולם הביצורים לא הועילו לנזירים שחוסלו בידי המוסלמים בשנת 1113. זמן קצר לאחר מכן שוקמו המבנים על ההר, והנוכחות הבנדיקטינית במקום התחדשה.

במהלך המאה ה-12 פונו שרידי הכנסייה הביזנטית באופן יזום, ובמקומם הוקמה כנסייה צלבנית בסגנון רומנסקי, אשר שימרה את מסורת ההשתנות, בכך שחולקה לשלושה חלקים - שתי קפלות עבור משה ואליהו במקום בו ניצבות קפלות דומות גם כיום, וקריפטה שסמלה את מעמד ההשתנות עצמו. ההר נכבש בידי סלאח א-דין ב-1187, וב-1212 הקים עליו הסולטאן האיובי אל-מלכ אל-עאדל(אנ') מבצר; אולם האיובים הרסו את שבנו ב-1218 מתוך חשש כי אלה ישמשו את הצלבנים במסע הצלב החמישי. השליטים המוסלמים אפשרו את המשך הפולחן הנוצרי במקום, ואף מסרו לידי הנוצרים את החזקה בו. ב-1263 כבש השליט הממלוכי ביברס את ההר, החריב את המבנים על פסגתו והפקיעו מידי הנוצרים.

חלל הכנסייה נחלק לשלוש ספינות וביניהן שתי שורות עמודים מסיוויים בסגנון רומנסקי, הנושאים קשתות ותומכים בקומת האור. תקרת הכנסייה עשויה עץ אורן, ומזכירה את תקרותיהן של כנסיות ביזנטיות. 

 בכיפת האפסיס פסיפס המתאר את מעמד ההשתנות: שלושת השליחים ניצבים על הקרקע במישור הארצי: פטרוס הקדוש נראה משמאל וכתפו חשופה, יעקב בן זבדי כורע ברך מימין, ואחיו הצעיר, יוחנן בן זבדי, בעל תווי פנים עדינות, ניצב לצדדו. ישו נראה בתווך במישור השמימי, כשהוא לבוש בלבן וראשו עטור הילה לבנה. משה האוחז בלוחות הברית נראה לשמאלו, ואליהו משליך את אדרתו בצידה הימני של הסצנה.